מע"מ רמלה נ' זילכה

גזר דין

1.הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בביצוען של 24 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף תשל"ו – 1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף) על פי עובדות כתב האישום, הנאשם הינו בעל מוסך לתיקון כלי רכב ורשום כעוסק מורשה לעניין חוק מס ערך מוסף. הנאשם לא הגיש את הדו"חות התקופתיים שלהלן לרשויות המע"מ: יוני 2012, יולי 2012, אוגוסט 2012 וספטמבר 2012. כמו כן, הנאשם לא שילם את סכום המס על סך 13,121 ₪ הנובע מהדוחות שלא הגיש לחודשים יוני ויולי 2012. בנוסף, הנאשם לא הציג בפני המאשימה את נתוני הדוחות לחודשים אוגוסט וספטמבר 2012, ובכך נגרם נזק משוערך לקופת המדינה על סך 58,212 ₪. יתר על כן, הנאשם הגיש את הדוחות שלהלן באיחור, כאשר תקופת האיחור בהגשת הדוחות נעה בין 15 ועד 105 ימים. להלן הדוחות: יולי 2009, אוגוסט 2009, ספטמבר 2009, אוקטובר 2009, נובמבר 2009, דצמבר 2009, מרץ 2010, מאי 2010, יוני 2010, נובמבר 2010, דצמבר 2010, מאי 2011, יולי 2011, אוקטובר 2011, נובמבר 2011, דצמבר 2011, מאי 2012, אוקטובר 2012, נובמבר 2012 ודצמבר 2012.

טיעוני הצדדים

2.ב"כ המאשימה טען כי קרן המס על הדוחות שפורטו לעיל כבר שולמה ע"י הנאשם וכי חובו כיום עומד על סך של 3454 ₪ ואשר נובע מקנס שהוטל עליו. כמו כן ציין כי עבירות מס פוגעות בקופת המדינה וכי יש לתת דגש להיבט ההרתעתי בענישה וזאת חרף קיומן של נסיבות אישיות. ב"כ המאשימה טען למאסר על תנאי מרתיע וקנס כספי, וטען כי מתחם הקנס ההולם נע בין 5,000 ₪ ל-29,000 ₪. כמו כן, לחובתו של הנאשם הרשעה אחת מבית משפט השלום בתל אביב בגין ביצוע עבירה של תקיפת בת זוג.

3.בא כוח הנאשם הדגיש כי עברו הפלילי של הנאשם אינו בתחום העבירות הכלכליות. הנאשם הוא גרוש ואב לשלושה ילדים ומצבו הכלכלי הינו בכי רע עקב קריסת העסק אותו הוא מנהל וקיומם של חובות רבים כלפי ספקים ובנקים ואשר בגינם נוצרו עיכובים בהגשת הדוחות לרשויות המס. כמו כן, הגיש רשימה של תיקי הוצאה לפועל שתלויים ועומדים כנגדו (נ/1) וכן דרישת תשלום מטעם המוסד לביטוח לאומי עקב חוב שקיים כנגדו (נ/2). כמו כן, הגיש דוח יתרות לספקים בסכום העולה על 156,000 ₪ (נ/3). לטענת הנאשם עסק המוסך ממשיך לפעול אך ללא רווחים תוך צבירת חובות נוספים.

מדיניות הענישה בעבירות מס

4.ככלל נפסק לא אחת כי בעבירות מס , שיקולי ההרתעה גוברים על נסיבותיו של הנאשם, אף אם אינם מאיינים אותם וזאת נוכח הפגיעה הקשה של עבירות המס במשק ובכלכלה. רבים מעברייני המס הם אנשים שיראו כנורמטיביים ביסודם, אשר לא ישלחו יד לכיס הזולת אך אינם נרתעים משליחת יד לכיס הציבורי, ומכאן המשקל המיוחד להיבט ההרתעתי בענישתם של עברייני המס (רע"פ 5906/12 עזרא נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 9.9.12 ע"י כבוד השופט שוהם; 1689/09 אוראל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 10.5.09 ע"י כבוד השופט ג'ובראן; רע"פ 6095/06 לוי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 5.11.06 ע"י כבוד השופט ג'ובראן); ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 727,721 (2004).

5.יש לזכור כי בפסיקה נקבע כי יש לנקוט במדיניות ענישה מחמירה בעבירות מס, לרבות הטלת עונשי מאסר בפועל, וזאת אף במקרים שהוסרו המחדלים (רע"פ 6095/06 לוי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 5.11.06 ע"י כבוד השופט ג'ובראן). כמו כן, בפסיקה נקבע כי העבירה לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, איננה עבירה של אחריות קפידה, אלא עבירה של מחשבה פלילית (רע"פ 26/97 לקס נ' מדינת ישראל פ"ד נב(2) 673, במיוחד עמ' 690, 694 ו-704 לפסק הדין; רע"פ 1875/98 אורן בנגב מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל פ"ד נד(4) 529, 536).

6.הנאשם שבפני הורשע ב-24 עבירות של אי הגשת דו"חות וכל דו"ח תקופתי אשר לא הוגש כנדרש לפי חוק מס ערך מוסף יחשב כעבירה בפני עצמה. כל הגשת דו"ח הינה אירוע בפני עצמו המתבצע בזמן נתון, ואין בדימיון בין הפעולות המתבצעות בעת אי הגשת כל דו"ח ודו"ח במועדו בכדי לגרום לפעולות נפרדות אלו להפוך לידי מקשה אחת (רע"פ 5953/08 עתאמלה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (22.10.08). אין לפרט זכות לבסס את המשך פעילותו העסקית על כספים שאינם שייכים לו, ולכן גם לא תעמוד לו הגנה בדבר "הצדק סביר" בעת שהעיכוב בהעברת כספי המיסים נבע ממצוקה כלכלית קשה, אשר הותיר בפני הפרט אך בחירה בין העברת כספי המיסים, שאינם שייכים לו, לבין קריסתו הכלכלית (רע"פ 4844/00 ברקאי נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(2) 37(2001); רע"פ 6167/11 ספקיוריטי המוקד המרכזי בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) (19.2.12); רע"פ 4563/09 פריצקר נ' מדינת ישראל – אגף מס הכנסה ומע"מ (פורסם בנבו) (5.6.09)).

7.נביא להלן דוגמאות מהפסיקה לגבי ענישה בעבירות של אי הגשת דו"חות במועד לרשויות המס לפי סעיף 117(א) לחוק מס ערך מוסף:

א.רע"פ 288/13 אבו אלחלאוה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.1.13). המבקש הורשע ב-29 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, וזאת במהלך שנות המס 2004 עד 2008. המבקש הורשע גם ב-10 אישומים של אי הגשת דו"ח במועד לפי סעיף 216(4) ו-224א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961. המבקש נדון ע"י בית משפט השלום ל-7 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך של 20,000 ₪. ערעור שהוגש לבימ"ש המחוזי נדחה וכך גם נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגש לבימ"ש העליון. המבקש היה נעדר עבר פלילי ואשר ניסה להסיר את המחדלים, אך בפועל הם לא הוסרו באופן מלא. בית משפט העליון העיר כי: "בנסיבות המקרה, לא מצאתי כי גזר הדין סוטה ממתחם הענישה באופן המצדיק את התערבותו של בית משפט זה כערכאת ערעור שניה".

ב.רע"פ 5953/08 עתאמלה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (22.10.08). המבקש הורשע בבימ"ש השלום בגין 8 עבירות של אי הגשת דו"חות במועד לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף ועבירה של אחריות מנהל פעיל לפי סעיף 119 לחוק הנ"ל. המבקש נדון ל-7 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס של 30,000 ₪. ערעורו לבימ"ש המחוזי נדחה וכך גם נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה לבימ"ש העליון.

ג.רע"פ 6167/11 ספקיוריטי המוקד המרכזי בע"מ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (19.2.12). על עובדות המקרה ניתן ללמוד בהרחבה מפסק הדין של בית המשפט המחוזי ע"פ 47937-07-10 [פורסם בנבו] (12.7.11). במקרה זה היה מדובר בחברה ומנהלה שהורשעו ב-35 עבירות של אי הגשת דו"חות במועד לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף. על המנהל הוטל על ידי בית משפט השלום עונש מאסר של 6 חודשים שירוצו בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס בסך של 25,000 ₪ ועל החברה הוטל קנס בסך של 50,000 ₪. ערעור שהוגש לבימ"ש המחוזי נדחה וכך גם נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון.

מתחם העונש ההולם

8.הצדדים הסכימו ביניהם כי יושת על הנאשם עונש של מאסר מותנה וכן קנס כספי. בנסיבות אלה, לאור הסכמת הצדדים, לא מצאתי צורך לקבוע את מתחם העונש ההולם לגבי רכיב המאסר. לעניין רכיב הקנס, בא כוח המאשימה טען כי מתחם העונש ההולם לגבי מכלול העבירות שבוצעו ע"י הנאשם נע בין 5000 ₪ ל-29,000 ₪. בעת קביעת העונש המתאים בתוך מתחם הקנס ההולם, לקחתי בחשבון כי לנאשם אין עבר פלילי קודם בתחום עבירות המס (ראו סעיף 40יא לחוק העונשין); הודאתו של הנאשם בכתב האישום וחיסכון בזמן שיפוטי יקר (ראו סעיף 40יא(4) ו-(5) לחוק העונשין). נתון נוסף שיש לקחתו בחשבון הוא היקף סכום קרן המס לעבירות המפורטות בכתב האישום והסרת המחדלים (ראו סעיף 40ט(3) ו-(4) לחוק העונשין).

9.סעיף 40ח לחוק העונשין תשל"ז – 1977 קובע כדלקמן :

"קבע בית המשפט כי מתחם העונש ההולם כולל עונש קנס, יתחשב, נוסף על האמור בסעיף 40ג(א) במצבו הכלכלי של הנאשם, לצורך קביעת מתחם עונש הקנס ההולם."

10.בעת קביעת מתחם הקנס ההולם בית המשפט אמור לקחת בחשבון שני אלמנטים מרכזיים: הראשון, חומרת העבירה שבוצעה שמתבטאת בעקרון ההלימה (ראו סעיף 40ג(א) לחוק העונשין); והשני, מצבו הכלכלי של הנאשם. ודוק, מצבו הכלכלי של נאשם, כאלמנט ייחודי וסובייקטיבי שמשתנה מנאשם לנאשם, יכריע על פי לשון סעיף 40ח את "מתחם הקנס ההולם" לאותו אירוע עברייני שבוצע על ידי נאשם ספציפי ולא את "הקנס המתאים" לאותו נאשם בתוך מתחם הקנס ההולם. במילים אחרות, יכול שיהיו מתחמי קנס הולם שונים לנאשמים שונים שביצעו את אותו מעשה עבירה, וזאת בהתאם למצב הכלכלי של כל אחד מהם.

11.לכל אדם עומדת זכות חוקתית לקיום אנושי בסיסי שיבטיח תנאי מחייה מינימאליים בכבוד (בג"צ 10662/04 חסן נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (28.2.2012), ניתן בהרכב מורחב של שבעה שופטים). הקנס שיוטל על ידי בית המשפט צריך שיהיה לו אימפקט דומה על נאשמים שונים בהתאם למצבם הכלכלי. לא ניתן להשית קנס כספי על נאשם שיש בו להכביד עליו יתר על המידה ולגרוע מזכותו לקיום אנושי בסיסי (כגון קורת גג, מזון, מים, חשמל).

12.לאור כל האמור לעיל, הנני משית על הנאשם את העונשים הבאים: